בכל מסגרת תזונתית אנחנו מוצאים את עצמנו סביב הגדרות של מה מותר ומה אסור, כמה מאחד וכמה מהשני. למעשה אנחנו מייצרים לנו מערכת חוקים. חוקים עוזרים לנו למצוא לנו מסגרת ברורה, יציבה ושליטה. מצד שני חוקיות מרגישה לפעמים חונקת. חוסר חוקיות יכול לייצר מצב של איבוד שליטה ואי יכולת להשיג יעדים. בתזונה חוסר חוקיות אומר לעיתים לאכול מהמותר אך לא לקבל את התוצאה הרצויה.
כאשר מערכת החוקים עובדת לנו טוב, היא משמרת אותנו ומייצרת פוקוס. כאשר החוקים מכבידים ומייצרים מצב של געגוע למצב שלפני, חוסר סיפוק מהמסגרת המותרת של החוקים וכתוצאה מזאת מביאה אותנו למצב של חטאים בתזונה. מצב זה נוצר כי אנחנו מאפשרים לו לקרות ולא משנה הסיבה. הגורם שמביא לכך הוא איבוד שליטה ו/או רגש ו/או הכבדה של חוקים.
החטא יכול להיות חד פעמי ומייד לאחר מכן לחזור לחוקים. אך לעיתים החטא הבודד הוא הטריגר למצב של ריבוי חטאים עד להגעה למצב של החזרת החוקים.
מצב של חטאים בתזונה מלווים גם בתחושה של חוסר שליטה ואכזבה עצמית. האם המצב הזה פתיר? כדי להגיע למצב רצוי צריך לעבור לשלב של חזרה לחוקים. המצב הזה של החזרה חייב להיות כזה שלא פותח לנו פתח לסיבה ותוצאה. בתזונה הקטוגנית החטא הוא אכילה של אוכל שאסור וההמלצה לחזרה הינה צום. כלומר החטא מביא לעונש ולא לפתרון והבנה מה קורה. הפתרון הזה מביא לאופציה לבצע את החטא מחדש. הדרך הנכונה לחזרה הוא ללמד את הגוף ולהתנהג שוב במסגרת החוקים של התזונה.
דרך אגב שילוש ה “ח” הוא מצב שקורה בכל תזונה.
